סוגי המזונות

בישראל ישנם מספר סוגי מזונות, כאשר לכל אחד מהם ישנו חיוב חוקי שונה וכללי החישוב שלהם שונים. אלו הם  2 סוגי המזונות הנפוצים ביותר:

• מזונות אישה 

משולמים לאישה על ידי בעלה, עוד בטרם ניתן הגט אך לאחר שהצדדים נפרדו. מזונות אלו נקבעים על פי דרישת האישה לרוב, בהתאם לנסיבות החיים ולאורח החיים, כמו גם בהתאם ליכולות הכלכליות ולצרכים של האישה. 

בפרקטיקה נהוג להגיש בקשה לפסיקת מזונות אלו יחד עם פתיחת הליך הגירושין, לאחר הפרידה בפועל. תכלית המזונות במקרה זה היא לאפשר יכולת קיום לאישה עד לקבלת חלקה ברכוש המשותף במסגרת איזון המשאבים.

על פי הדין היהודי, תוקף החיוב במזונות אישה הוא עד מתן הגט. אולם ישנם מקרים בהם יינתן פטור ממזונות אישה לבעל כאקט עונשי כלפיי אישה, למשל בשל מעשה בגידה של האישה בבעלה. 

מנגד, ישנם מקרים בהם מזונות אישה ישולמו לאישה גם לאחר מתן הגט ועד לביצוע חלוקת הרכוש בפועל במסגרת הליך שנקרא "איזון משאבים". כך נקבע בשנים האחרונות על ידי בית המשפט העליון, בפסיקה מיוחדת, חדשנית ולא סטנדרטית, שניתנה על ידי כב' השופטת דפנה ברק ארז. כאשר התכלית שבבסיס פסיקה זו הינה כאמור דאגה לפרנסת האישה בזמן ההליך ועד שתקבל את חלקה ברכוש המשותף.

באשר לגובה החיוב במזונות, באופן כללי, האישה זכאית לרמת החיים אליה הורגלה על ידי הבעל, לפני שהחל הסכסוך ביניהם. אולם חובת הבעל לזון את אשתו איננה מוחלטת ונתונה לשיקול בתי המשפט בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל זוג וזוג. 

מזונות ילדים 

החיוב החוקי והמוסרי של מזונות אלה מגיע מהחובה של כל הורה בתשלום מזונות ילדיו הקטינים, כאשר הדין מפריד בין הורים ששני בני הזוג יהודים לבין הורים שרק אחד מבני הזוג יהודים והליכים אלו מתנהלים בצורה שונה אחד מהשני. 

הכלל הוא – כל הורה חייב לזון ולפרנס את ילדיו, לדאוג לצרכיהם, צרכי חינוך וחוגים, צרכי מדור (מגורים), רפואה, צרכי יום יום (לבוש, משחקים, העשרה ועוד) וכד'. 

כאשר מדובר במקרה בו הורי הילדים הם יהודים משני הצדדים, המקור לחיוב האב במזונות ילדיו הוא בהלכה היהודית. בהלכה היהודית נקבע כי מכוח דין תורה האב יהודי חייב חובה מוחלטת לזון את ילדיו הקטינים היהודיים, וזאת כדי לספק צרכיהם היומיומיים עד שיגיעו לגיל 6, אך עם השנים פעלה הרבנות הראשית לישראל להרחיב את  תקופת תשלום המזונות על האב עד שיגיעו הילדים לגיל 15, מתוך הבנה כי הצורך והחובה כלפיי הילדים אינו מסתיים בגיל כה צעיר ויש לדאוג לצרכי הילדים גם אחרי גיל 6 (שזהו למעשה גיל גן חובה).

מעבר לגיל 15 – המזונות שייפסקו יהיו מזונות  "מדין צדקה" כאשר חיוב זה יסתיים בהגיע הילדים לגיל 18, ובמקרים מסוימים אף יפסקו מזונות (כלשהם) לילדים עד לאחר גיל צבא ובמצב שכזה יהיו המזונות מופחתים אף יותר, אם בכלל.

מזונות ילדים הינם נגזרת של צרכים אלו והחישוב נעשה על ידי נוסחאות קיימות וכן על פי הצרכים והחיוב נקבע על פי שקלול של השניים. 

הסמכות לקבוע תשלום מזונות אישה ומזונות ילדים

בעבר, הסמכות המוחלטת לקבוע מזונות ילדים היה נתון כמעט בצורה מוחלטת בידי בית המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים לא היו דנים בכך כמעט בכלל, אלא בהסכמה.

בשנים האחרונות, בעקבות שורה של פסקי דין חשובים, נקבע כי בתי הדין הרבניים כן יוכלו לדון בענייני מזונות ילדים – למעשה פסיקות אלו הגבירו את החשיבות של המושג "מירוץ הסמכויות" ואת החשיבות לנקוט בהליכים בצורה אסטרטגית נכונה ומחושבת, לצורך הגעה למיטב התוצאה בעניין זה. 

סוגי מזונות נוספים ופחות נפוצים

בשל העובדה כי היום ישנם סוגי יחסים נוספים, כגון "ידועים בציבור" או "נישואים חד מיניים" או "הורות משותפת" התפתחה בפסיקה גם פרקטיקה של איזון משאבים ותשלומי מזונות שאינם יציר ההלכה היהודית ועקרונותיה אינם נשאבים מממנה אלה מן החוק האזרחי. 

גם במקרים כאלו, ניתן לעיתים ובהתקיים התנאים המתאימים לתבוע או להיתבע בגין תשלומי מזונות בן/בת הזוג וגם תשלומי ילדים לילדים המשותפים.

כמובן שבמקרים אלו, בשל העובדה שהם חדשים יחסית לעולם המשפט, יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ולנתח בהתאם לרוח הפסיקה והחקיקה הרלוונטיים למקרה.

האם אישה שמקללת את בעלה עלולה להפסיד את הכתובה?

הכתובה עליה חותם החתן ביום חופתו איננה טקסט סימבולי בלבד, וגם בישראל 2020 מדובר במסמך משפטי פר אקסלנס. זאת למרות שידוע שגברים רבים, תחת "האופוריה" האופפת את יום חתונתם, מפריזים בסכומים גבוהים בכתובה אותה הם מעניקים לכלה המיועדת. 

במידה שבני הזוג לא יצליחו לשמר את חיי הנישואין ויפנו לפרידה, הכתובה יכולה למצוא את עצמה כחלק בלתי נפרד מהליך הגירושין. בשנים האחרונות אנו רואים אף התגברות מצד נשים הפונות לבתי הדין הרבניים בבקשה לפסוק להן את כתובתן, וכפועל יוצא מכך הפסיקות וההלכות בנושא מתרחבות תדיר. לא אחת, בתי הדין הרבניים מחייבים את הגברים לשאת בתשלום הכתובה, כולה או מקצתה, ולעתים קרובות עסקינן בסכומים נכבדים. 

תשלום כתובה בסך 35,000 דולרים

הנה לדוגמה מקרה שנדון לאחרונה בפני בית הדין הרבני בתל אביב, ובמסגרתו הבעל חויב בתשלום כתובת האישה בסך של למעלה מ-120,000 שקלים, אחרי נשואים של קצת יותר משנה, וגם זאת אחרי שהוחלט "לוותר" לו על 33% מהסכום אליו התחייב בחופה. 

בני הזוג ניהלו כאמור חיי נישואין קצרים ביותר שהיו מלווים בריבים רבים, ובאירוע מכונן בבית הוריה של האישה, שלאחריו עזב הבעל את הבית ולא שב. כעבור זמן קצר פתח הבעל בהליך גירושין, ואילו האישה הגישה תביעת שלום בית. מכאן החל תהליך בן שנה של התדיינות בערכאות, כולל הפניה לייעוץ נישואין שלא צלח. בסופו של דבר הצדדים הסדירו את גירושיהם, תוך שהם מותירים את הכתובה שבמחלוקת להכרעת בית הדין הרבני. 

האישה טענה כי היא זכאית לכתובתה מכיוון שהגירושין נעשו ביוזמת האיש, בעוד היא הייתה מעוניינת בשלום בית. הגבר טען כי לא הייתה לו ברירה אלא להתגרש. הוא תיאר מסכת של התקפי זעם שהיו מלווים באלימות מילולית ואף הגיעו לכדי אלימות פיזית של ממש. לחיזוק טענותיו האיש הניח בפני בית המשפט מסמך מיחידת הסיוע בו האישה הודתה במעשים המיוחסים לה. 

האישה הציגה לא מעט טענות משלה. ראשית, בכל הנוגע למסמך מיחידת הסיוע, היא העידה כי "הודתה" רק בגלל שאימו של בעלה לשעבר ביקשה ממנה לעשות כן למען "שלום בית", וכי התברר לה בדיעבד שהיה זה תרגיל ותו לא. כך גם האישה הגישה מכתבי אהבה שלדבריה לא היו נשלחים למישהי "שמקללת ומשפילה את בעלה". היא טענה כי לא מבינה עד היום מדוע הגבר רצה להתגרש, והעריכה כי הייתה זו החלטה שהתקבלה אצלו "מחוסר בשלות". 

האם קללות הן עילה להפסד כתובה?

מבחינת המסגרת המשפטית, אישה זכאית לכתובתה כאשר היא מעוניינת בשלום בית ואילו בעלה מבקש להתגרש. במרכז ההליך עמדה השאלה, האם הקללות שהטיחה האישה בבעלה מהוות עילה לשלילת זכות זו. מבלי להיכנס לנבכי ההסבר מתוך המשפט העברי, נדגיש כי אחד השיקולים לגבי משקל הקללה הוא האם ניתנה התראה. 

בשולחן ערוך נכתב כי שלילת כתובה מאישה מקללת תיעשה רק אם יוכח שהאישה קיבלה התראה ברורה. ההתראה הזו לא חייבת להיעשות על ידי בית דין, ויכולה להיות גם התראה של הבעל בפני עדים. על פי רוב, אין צורך בהתניה (אם תמשיכי לקלל.. אזי תאבדי את כתובתך), ודי בזה שהבעל דורש מאשתו שתפסיק לקללו.  

לפי המשפט העברי, יש לבדוק גם מדוע נאמרו הקללות. ככל שהגורם להתפרצות הזעם הוא הבעל בעצמו, הרי שהאישה לא תפסיד את כתובתה רק בגין התנהגותה. 

35,000 דולרים ישולמו לאישה

בית הדין הרבני בחן את הנסיבות שהוצגו בפניו וקבע כי חיוב הכתובה במקומו. בית הדין דחה את "ההודאה" של האישה בנוגע למסמך שהוצג על ידי הבעל מיחידת הסיוע, וזאת משום שהאישה חזרה בה והציגה את המקרה בתור "אמתלא". 

כך גם נקבע כי לא הייתה "התראה" לגבי ההשלכות אפשריות של הקללות על הכתובה. "לא הייתה התראה, ואף אם הייתה, לא נתברר אם אכן יצאו הדברים ממנו או ממנה", נכתב בפסק הדין, "אדרבה: האישה הייתה מוכנה לתקן, להשלים ולשפר את הליכותיה ולהתאימן לנישואין – מה שלא ניתן לומר במקרה זה על האיש". נוכח ספקות שעדיין נותרו באוויר לגבי הגורם לגירושין, בית הדין ראה לנכון להגיע לפשרה עם הפחתת 33% מסכום הכתובה. 

חזקת הגיל הרך היא לא הכל: משמורת משותפת על פעוט בן שנתיים

חזקת הגיל הרך היא מהמושגים הידועים (והנפיצים) ביותר בתיקי משמורת. מדובר בחזקה שקובעת שכאשר הורים לילדים מתחת לגיל 6 מחליטים להתגרש או להיפרד, יש לקבוע את האם בתור ההורה המשמורן. זאת כל אימת שאין "סיבות מיוחדות" שצריכות להביא להחלטה אחרת (כמו מצב בו האם איננה כשירה לגדל את ילדיה חרף גילם). 

חזקת הגיל הרך איננה עניין תפיסתי או פרשנות פסיקתית. מדובר בהוראה עלי חוק המופיעה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. 

סעיף אשר קובע שבמידה שההורים לא מצליחים להסכים ביניהם על הסדרי המשמורת על ילדיהם, בית המשפט רשאי לקבוע את הדברים בהתאם לטובת הקטין, "ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת" (לשון החוק). 

חזקה ניתנת לסתירה

חזקת הגיל הרך ניתנת לסתירה והיא איננה השיקול היחיד בתיקי משמורת של ילדים מתחת לגיל 6. במקרה שיתואר להלן (תלה"מ 29666-04-19) תוכלו לראות כיצד החזקה אינה חזות הכל, גם כאשר האם הינה בעלת מסוגלות הורית מצוינת, ולכאורה לא צריכה להיות בעיה להעניק לה את המשמורת (שכן אין "סיבות מיוחדות להורות אחרת" כפי שמגדירה לשון החוק). 

מדובר בפסק דין בעניינם של שני הורים צעירים לילד בן שנתיים בלבד. בעוד שהאם טענה כי היא זכאית להיות המשמורנית היחידה מתוקף חזקת הגיל הרך, האב ביקש משמורת משותפת. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, אשר בחן את התיק, מתח ביקורת על התנהלותה של האם. למרות שנקבע כי היא אמא טובה לקטין, הדואגת ומטפלת בו, הוחלט לקבל את תביעתו של האב למשמורת משותפת. 

בית המשפט קבע כי למרות שלא נטען בפניו שהאם נעדרת מסוגלות הורות, ולמרות ששירותי הרווחה היו סבורים בחוות דעתם שהיא מטפלת היטב בילד ודואגת לצרכיו, ישנו נושא שהיא לא הצליחה להתמודד עמו כראוי – הבנת החשיבות של הקשר הבריא בין הילד לאביו. 

"האם אינה מסוגלת לראות את טובת הקטין בצורך ובהכרח לקשר מעמיק עם אביו, קשר תומך, קשר לו זקוק קטין עם כל אחד מיחידי הוריו", נכתב בפסק הדין, ונאמר כי במצב דברים זה, "עלולה להיווצר סתירה לחזקת הגיל הרך". 

בית המשפט קבע כי לאור גישתה של האם, אם היא תהיה אם משמורנית, עלול להיווצר ניכור הורי. כלומר, מצב שבו הילד מפתח ניכור לאחד מהוריו בעקבות "הסתה" מצד ההורה השני. 

בפסק הדין נקבע כי סממנים לניכור הורי נמצאו בכך שהאם מסרבת לאפשר לאב כל קשר עם הקטין שלא בפיקוחה, מסכימה רק לקשר מצומצם ביותר, מטיחה בבן זוגה לשעבר האשמות שווא, ואף הפרה החלטות קודמות שניתנו על ידי בית המשפט. בסופו של היום נקבע כי למרות שמדובר בילד צעיר ביותר, בן שנתיים בלבד, המשמורת עליו תהיה משותפת. 

לסיכום, 

לאורך השנים נשמעה לא מעט ביקורת על חזקת הגיל הרך, וביתר שאת בתקופה האחרונה. רבים סבורים שאבות ראויים להיות הורים משמורנים \גם של ילדיהם הקטנים ביותר, ואין מקום להיכנע לסטריאוטיפים מיושנים. 

מכיוון שעד לאחרונה הפסיקה הייתה די נחרצת בכך שסתירת חזקת הגיל הרך תעשה רק בהצגת ראיות "כבדות משקל", נוצר מצב שהחזקה הפכה לברירת מחדל ב-99% מתיקי המשמורת הנוגעים לקטני קטינים. במסגרת הביקורת מונו וועדות מקצועיות ואף הוגשו הצעות חוק שעשו כותרות ויצרו שיח ציבורי (אך טרם הבשילו לכדי חקיקה של ממש). 

מעבר לכל הניסיונות הללו, כפי שניתן ללמוד מפסק הדין הנ"ל, חזקת הגיל הרך איננה סוף פסוק. אבות לילדים המתגרשים או נפרדים מבנות זוגם יכולים בהחלט להיאבק על זכותם למשמורת.  

הטרדה מינית בעבודה איננה תופעה זניחה כלל וכלל. נהפוך הוא. על פי דו"ח רשמי שפורסם לאחרונה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-33% מהנשים בישראל שסובלות מהטרדה מינית, נפגעות במקום עבודתן. 

ההטרדה יכולה להיות הן מילולית והן פיסית, והיא מקפלת בחובה השלכות משמעותיות. עד כדי הזכות של העובדת להתפטר ממקום עבודתה תוך שהיא גם מקבלת את פיצויי הפיטורין וגם פיצוי נוסף בשל היחס הפוגעני. 

כך אירע במקרה הבא, שהגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון, כאשר עובדת זרה בתחום הסיעוד התפטרה לאחר שהוטרדה מינית בעבודתה (בגץ 9239/17). 

נגיעות ואף ניסיון לכפיית יחסי מין

העובדת טענה כי בעלה של המטופלת הסיעודית שלה ניצל את שעות הבוקר המוקדמות, ובעוד אשתו ישנה, נהג לגעת בה באופן לא הולם ובמקומות אינטימיים. כולל מקרים קשים בהם הבעל אף גרר אותה לחדר של בתו, שלא שהתה באותו העת בבית. כאשר הגיעו מים עד נפש, ובעקבות איום של הבעל כנגד המטפלת שאם היא לא תענה לו היא יכולה "לארוז את דבריה", העובדת הזרה אכן עזבה את הבית. 

הבעל ואשתו הסיעודית טענו בכתב ההגנה שהעובדת לא עזבה בגלל הטרדה מינית אלא משום שלא הייתה מעוניינת לבצע מטלות ניקיון. הנתבעים ניסו לטעון שהעובדת לא הלינה על הטרדה מינית בפני חברת התיווך שסייעה בהעסקתה, וכך גם בשני מכתבים למיצוי זכויות שנשלחו על ידה בסיוע עמותת "קו לעובד". 

עוד נטען על ידם שהעובדת, למרות טענותיה בדבר ההטרדה המינית, לא עזבה מיד אלא רק לאחר מספר חודשים. הודגש גם שבהליך פלילי שנפתח בעקבות האירוע, התיק נסגר בעילה של "חוסר אשמה". 

אני מאמין לך

בית הדין לעבודה בחן את הטענות וקבע כי הוא מקבל את גרסת העובדת. לגבי התיק במשטרה, למרות שהוא נסגר, עלתה ממנו גרסה אחידה וברורה של נגיעה בגוף בכמה הזדמנויות, ובניסיונות של הבעל לשכנע את העובדת הסיעודית לקיים עימו יחסי מין. 

בית הדין הוסיף כי גם אם הגרסה של ההטרדה המינית נמסרה באיחור, אין בכך בכדי להחליש אותו מיידית. ידוע כי כבישת תלונות בנוגע להטרדה מינית היא עניין נפוץ. 

שנאמר, "התופעה של כבישת התלונה בעבירות מין, ובכלל זה מעשי הטרדה מינית במסגרת העבודה, אינה נדירה, ולעניין זה הסברים אפשריים מסוגים שונים. לא פעם העובדת המוטרדת חשה בושה, עלבון וקלון או רתיעה מפני החשיפה ומפני מחירה החברתי והאישי של חשיפה כזו. חששן של קורבנות מינית להתלונן מתעצם, מטבע הדברים, כאשר המטריד הוא איש בעל סמכות הממונה עליהן במסגרת עבודתן" (ע"ע 06/274 פלונית נ' אלמוני). 

בתביעה הראשונה שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה, נפסקו לטובת העובדת פיצויי פיטורין, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בסך כ-40,000 שקלים מכוח החוק לשוויון הזדמנויות בעבודה (בשל ההטרדה המינית). 

הבעל והאישה ערערו לבית הדין הארצי לעבודה, אשר הפך את התוצאה וקבע כי העובדת התפטרה ואיננה זכאית לפיצויי פיטורין (או הודעה מוקדמת). עתירה לבית המשפט העליון הביאה לביטול פסק הדין שניתן בערכאה הארצית, ולקביעה כי העובדת אכן זכאית לפיצויי פיטורין בשל הטרדתה. 

בג"צ קבע כי במקרים של הטרדה מינית במקום העבודה, יש מקום לפעול לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, שכותרתו "התפטרות אחרת שדינה כפיטורים". כלומר, "ההטרדה המינית עולה כדי נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו", נכתב בפסק הדין בבית המשפט העליון. 

הוצאות משפט גבוהות בגלל בקשת סרק לצו הגנה

אלימות במשפחה הינה תופעה אשר יש להוקיעה בכל פה. על פי נתוני משטרת ישראל, היקף ההליכים הפתוחים הנוגעים לאלימות פיסית ואיומים במשפחה עומד על כ-18,000 תיקים. 

על מנת להתמודד עם "מכת המדינה" הזו, המחוקק נתן בידי הנפגעים כלים משפטיים שיוכלו להגן עליהם. אחד המרכזיים שבהם הוא בקשה לצו הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991. 

אולם מה קורה כאשר בקשה לצו הגנה מוגשת מטעמים זרים? למשל, רצון לזכות ב"נקודת פתיחה" טובה בהליך הגירושין או מחמת כעס ונקמה? ובכן, בית המשפט, למרות שהוא נוקט בגישה מחמירה ביותר בנושאים הנוגעים לאלימות במשפחה, איננו "חותמת גומי". עד כדי כך שהמבקש או המבקשת עלולים לשאת בסנקציות שונות.  

דוגמה ניתן לראות בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (ה"ט 20-08-34579 פלונית נ' פלוני). לא רק שהבקשה לצו הגנה נדחתה, אלא שהוטלו על האישה הוצאות משפט בגובה של כ-7,000 שקלים. 

בקשה ללא ראיות מלבד עדות האישה 

לאורך כל הדרך בית המשפט לא נתן אמון בגרסתה של האישה, אשר הסתמכה אך ורק על עדותה, וללא כל בדל ראיה נוסף. אמנם ניתן לקבל בקשה לצו הגנה על בסיס "עדות יחידה", אך הדבר חייב להיעשות עם הנמקה ברורה (סעיף 54 לפקודת הראיות). 

הנמקה ראויה לא נמצאה. להפך, אמינותה של האישה רק "התדרדרה" ככל שההליך המשפטי התקדם. היא טענה למשל לשני אירועים של אלימות פיסית כלפיה, אך הדברים הופיעו לראשונה בהליך המשפטי ולא בתלונה למשטרה שהוגשה לפני התביעה. האישה גם לא הביאה לעדות את הילדים שהיו לטענתה נוכחים באירוע, ולא הציגה הקלטה של המקרה שהייתה לה לדבריה. 

גרסתה נחלשה מאד שכן הלכה פסוקה היא שאם בעל דין לא מציג ראיה או מזמן עד, שיכולים היו לחזק את טענותיו, הדבר מעיד שכנראה העדים/הראיות היו עלולים להזיק לו. בנוסף הגבר טען בתצהירו שהוא לא נקט באלימות פיסית כלפי אשתו, אך חרף כך הוא לא נחקר על גרסה זו (ועל כן ההכחשה בתצהיר הפכה ל"מידע חלוט"). 

סנקציות בעקבות בקשת סרק

בית המשפט דחה את הבקשה, ומיד לאחר מכן המשיך בצעד נוסף וקבע כי ההליך נולד מטעמים זרים ובחוסר תום לב. ביקורת קשה נמתחה על האישה, ובפסק הדין נכתב כי "אין לאפשר שימוש בצו הגנה להשגת מטרות זרות לאלה המונחות ביסודות החוק. מתן צו הגנה הינו אמצעי דרסטי וחריף ויש להרתיע מתדיינים בל ישתמשו בכלי זה שלא לצורך" (ההדגשה לא במקור). 

בית המשפט הזכיר לאישה את סעיף 11 לחוק למניעת אלימות במשפחה, שקובע כי במידה שבקשה לצו הגנה נדחית משום שהיא קנטרנית, ניתן להטיל סנקציות על המבקש/ת כגון:

1. הוצאות לטובת המדינה ולטובת הצד שנפגע. 
2. פיצוי נאות למי שנפגע מהגשת הבקשה. 

בית המשפט קבע כי לאור התנהלותה של האישה, ובשל העובדה שהוא סבור כי מדובר בבקשת שווא, היא תשלם לבעלה הוצאות משפט בסך 7,000 שקלים. 

לסיכום, 

החוק למניעת אלימות במשפחה נועד להגן על מי שסובל מאלימות בתוך ביתו ומצד הקרובים אליו ביותר. על מנת לסייע בידי הנפגעים, הליכים רבים מכוח החוק מאפשרים נקיטה בצעדים מהירים, זולים, יעילים ופשוטים. 

על כן, כאשר ההליכים הללו מנוצלים לרעה, אין מדובר בעניין של מה בכך. ייתכן שהאישה במקרה הנ"ל אף יצאה "בזול". ידועים פסקי דין בהם נשים חויבו בסכומים גבוהים בהרבה. בית המשפט בפסק הדין הנוכחי נתן אפילו דוגמה לבקשת סרק שהובילה להוצאות המשפט ופיצוי בסך 30,000 שקלים. 

משרדנו מייצג בהוצאה לפועל בצורה מקצועית וחסרת פשרות, גם זוכים וגם חייבים, על מנת להביאם לתוצאה הטובה ביותר מבחינתם בזמן הקצר ביותר שניתן. 

למשרדנו ניסיון רב שנים בהליכים המתנהלים בהוצאה לפועל וצוות המשרד הינו מיומן ומקצועי, מעודכן בכל חידושי הפסיקה והחקיקה – על מנת להעניק ללקוחות המשרד את השירות הטוב והיעיל ביותר שניתן.

אנו מאמינים כי בעזרת יעילות, מקצועיות וטיפול יומיומי שוטף בתיקים שלכם – ניתן לסיים את התיקים במהירות ובצורה הטובה ביותר עבורכם. 

ייצוג זוכים

מיהו זוכה בהוצאה לפועל?

1. מי שמחזיק בפסק דין שנפסק לטובתו ורוצה לממש את פסק הדין – בין אם מדובר בגביית כספים, פינוי דירה, עיקולים למיניהם וניהול הליכים כנגד חייבים.
2. מי שאוחז בצ'ק שניתן לו והצ'ק חזר – נקרא זוכה בתיק שטרות.
3. מי שחייבים לו כסף בסכום קצוב (סכום מדויק וידוע מראש) – ניתן לפעול נגד החייב בתביעה בסדר דין מקוצר.
4. זוכה הוא גם מי שיש לטובתו חוב ורוצה לבצע כנגד החייב כינוס נכסים.

מאופיו של החוק, ההליכים הינם מהירים יחסית לתיקים המתנהלים בבתי המשפט, יותר אגרסיביים ומטרת העל של החוק היא לאפשר גביית כספים והסדרי חובות בתוך זמן קצר וביעילות מירבית על ידי הטלת עיקולים, הגבלות שונות וקבלת צווי מידע כנגד החייבים, בצורה זו ניתן להגיע לכל חייב ולנהל נגדו הליכים לגביית החוב שלכם.

ייצוג חייבים

מי הוא חייב בהוצאה לפועל?

1. מי שנפתח כנגדו תיק הוצאה לפועל באחת מהלשכות הפזורות ברחבי הארץ בסכום כספי כלשהו.
2. מי שניתן נגדו פסק דין לפינוי מושכר ונפתח נגדו גם תיק פינוי בהוצאה לפועל.
3. חייבי משכנתאות ומי שמתנהלים נגדם הליכי כינוס נכסים.
4. מי שחייב חוב מזונות (מסלול מיוחד למזונות)

אז בין אם אתם בעלי חובות אשר נפתחו כנגדכם תיקי הוצאה לפועל, בין אם אתם זוכים אשר רוצים לגבות את הכסף המגיע לכם ביעילות ובמהירות, משרדנו יטפל עבורכם בצורה הטובה ביותר בניהול ההליכים מול לשכת ההוצאה לפועל.

בעלי חברות בע"מ? עצמאיים? בעלי מקצועות חופשיים? בעלי עסקים?

יש לנו הצעה מיוחדת עבורכם!

צרו קשר עוד היום ואנחנו נתחיל לטפל בחובות עבורכם!

בית הדין דחה תביעת ארגון מעסיקים לתשלום דמי טיפול ארגוני

בישראל ישנם לא מעט ארגוני מעסיקים אשר פועלים בענפים שונים. למרות שהם אינם תמיד בחזית התודעה, אלו ארגונים שיש להם חשיבות רבה מאד לכיסוי עובדים בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה. מומחים סבורים (במידה רבה של צדק) כי ללא ארגוני המעסיקים, עובדים רבים בישראל לא היו נהנים מזכויות כמו דמי הבראה, חובת הפרשה לפנסיה ועוד. 

תקציביהם של ארגוני המעסיקים מבוססים (בין השאר) על תשלום שהם גובים ממעסיקים בהתאם להיקף העובדים המועסקים על ידם. תשלום זה, הקרוי "דמי טיפול ארגוני מקצועי", הוא זכות של ארגון המעסיקים מכוח החוק. זכות אשר מטרתה לאפשר לארגוני המעסיקים להתקיים, ולמנוע מצב של "רוכבים חופשיים" שנהנים מהישגי הארגון אך לא נושאים בתשלום בגין כך. כלומר, נהנים ממידה רבה של "שקט תעשייתי" שמקורו בצו ההרחבה המושתת על ההסכם הקיבוצי, וכן משורה ארוכה של פעולות של ארגון המעסיקים לקידום האינטרסים של החברים בו. 

חובת התשלום מהווה מעין תמריץ עבור ארגוני מעסיקים להגיע לחתימה על הסכמים קיבוציים כלליים שיסדירו את יחסי העבודה וישפרו את תנאי העסקת העובדים בענף הספציפי. 

סעיף 33 לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957 קובע את החובה לשלם לארגון מעבידים דמי טיפול. החובה נובעת מכך שחל על המעסיק צו הרחבה, ושארגון המעבידים הוא צד להסכם קיבוצי שהורחב. מכוח החוק הותקנו בישראל תקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני – מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז-1977. 

אך מה קורה כאשר מעסיק טוען שהוא לא חייב בתשלום דמי טיפול? במקרים אלה, ייתכן והמחלוקת תונח לפתחו של בית הדין לעבודה. לא אחת, עסקים טוענים שהם אינם חייבים בתשלום דמי טיפול ארגוני משום שלא חל עליהם צו ההרחבה להסכם הקיבוצי שארגון המעבידים המבקש את התשלום הוא צד לו. 

כאשר ארגון המעבידים טוען לזכאותו לדמי טיפול מעסק המתנגד לשלם, נטל ההוכחה רובץ לפתחו. ככל שיש ספק לגבי תחולת צו הרחבה, בוחנים את מכלול הנסיבות ונותנים משקל לפעילות העיקרית של העסק. 

מקרה מסוג זה נדון לאחרונה בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. זאת במסגרת בקשה של לשכת המסחר בתל אביב לתשלום דמי טיפול ארגוניים מחברה בענף המזון. לשכת המסחר טענה כי היא זכאית לדמי הטיפול מכוח העובדה שהנתבעת פועלת בענף המסחר והשירותים, ומפעילה עסק של שירותים ומסחר במוצרי מזון. 

הנתבעת טענה כי הלשכה לא זכאית לתשלום דמי טיפול ארגוני וכי היא אף מנהלת "מסע ציד" כנגד חברות שונות הנמצאות בבעלות מנהלה ובעל המניות שלה. עוד נטען כי לשכת המסחר כלל לא יודעת מהו תחום העיסוק של החברה, והיא מנסה להיתלות בהגדרות כלליות וגנריות שאפשר להחיל על אלפי חברות אחרות. 

מהו תחום העיסוק העיקרי?

לגבי תחום עיסוקה העיקרי, הנתבעת טענה כי היא עוסקת במתן שירותי פיתוח עסקי ומייצרת שיתופי פעולה עם גורמים בינלאומיים. נטען כי היא מתנהלת אך ורק בחו"ל, ולא מקיימת כל פעילות מקומית בישראל. לגבי ייבוא מזון, נטען כי חלק זניח ושולי בלבד מפעילותה כולל ייעוץ ללקוחות בנוגע לייבוא מוצרי מזון לישראל. הא ותו לא. 

בית הדין לעבודה בחן את טענות הצדדים וקבע כי לשכת המסחר לא זכאית לתשלום דמי טיפול ארגוני מהחברה הנתבעת. בפסק הדין אף נמתחה ביקורת על לשכת המסחר שהיה נראה כי היא "לומדת" על עיסוקה של הנתבעת מפרוטוקולים וכתבי טענות, ולא מתוקף "דרישה למסירת פרטים" (כפי שהיא רשאית לעשות לפי חוק). 

בסופו של דבר, בית הדין קבע במפורש – "לא הוכח כי ייבוא הוא עיקר עיסוקה של הנתבעת. אף אם הנתבעת מייבאת מוצרי מזון מסוימים, אין די ראיות לקבוע כי עיקר עיסוקה היא ייבוא". 

לשכת המסחר ניסתה לעלות בסיכומי ההליך טענה נוספת, לפיה הנתבעת חייבת בתשלום דמי טיפול ארגוני מכוח היותה חברה המספקת "שירותים". בית הדין קבע כי לא רק שהטענה לא נטענה כראוי (בסיכומים בלבד), היא נדחית גם לגופה. בפסק הדין נקבע שלא הוכח שהנתבעת מספקת ללקוחותיה שירותי ייעוץ וניהול, עוסקת בפרסום, עורכת קמפיינים או מבצעת מחקרי שוק. 

בסופו של דבר, לשכת המסחר בתל אביב לא עמדה בנטל ההוכחה שהוטל עליה להוכיח את עיסוקה העיקרי של הנתבעת, אשר מכוחו היא זכאית לתשלום דמי טיפול ארגוניים. התביעה נדחתה והלשכה חויבה בהוצאות משפט בסך 20,000 שקלים. 

חוקי העבודה במדינת ישראל סבוכים, הם בנויים מחוקים רבים ושונים ומפסיקה שנאספה לאורך השנים אשר מרכיבים יחדיו את ההלכות המשפטיות הנהוגות בתחום העבודה. 

תחום זה מתעדכן חדשות לבקרים ובכל שנה יוצאים לאוויר העולם פסקי דין רבים כאשר לא מעט פעמים פסקי דין אלו ממש "משנים את חוקי המשחק" הן עבור המעסיקים הן עבור העובדים.

כחלק מעבודת המשרד אנו מתעדכנים מידי יום בכל הנושא של דיני העבודה והחידושים הרלוונטיים, מה שאומר שלקוחותינו נהנים ממקצועיות חסרת פשרות ומידע נרחב ועדכני – אשר לא פעם מהווים את ההבדל בין ניצחון סוחף להפסד צורם כשמדובר בהליך המשפטי.

משרדנו מלווה בייעוץ משפטי שוטף, ליווי בהליכי השימוע, בהליכי הפיטורין וגם בהליכים המשפטיים המתנהלים בבתי הדין השונים ברחבי הארץ ומייצגים גם מעסיקים וגם עובדים.

ייצוג מעסיקים וחברות

בין לקוחותינו המרוצים ישנן חברות היי טק, חברות בנייה, חברות הפקה ומפעלי ייצור ותעשייה, אותם אנו מלווים החל משלב של קליטת העובד על ידי הדרכה וליווי ליצירת תהליך חוקי שעומד בסטנדרטים המשפטיים, דרך הכנת חוזי העסקה מפורטים שיגנו על המעסיק מפני תביעות עתידיות יקרות ומיותרות, עד לשלב סיום העבודה בצורה חוקית ונבונה ואם בכל זאת הוגשה תביעה כנגד מעסיק אנו מלווים את העסק יד ביד, עם הרבה ניסיון, מקצועיות ויחס אישי.

• ליווי בקליטת עובדים והכנת חוזיי העסקה
• ליווי בהליכי שימוע ופיטורין.
• הגנה על מעסיקים בתביעות דמי טיפול אירגוני.
• מתן חוות דעת משפטיות.
• מתן מענה ופתרונות יצירתיים לבעיות מורכבות.
• ליווי בהליכי הקמת וועד עובדים מצד המעסיק.
• טיפול בגניבות, זליגת מידע ושמירה על סודות מסחריים 

ייצוג עובדים 

משרדנו עוסק רבות בהגנה על זכויות עובדים, החל משלב חתימת חוזה העבודה, דרך שמירה על הזכויות של העובד ביום יום, עד לשלב השימוע והפיטורין – יד ביד, במקצועיות לאורך כל התהליך. 

משרדנו מתלווה לעובדים בהליכי שימוע ומייצג אותם מול המעסיק – לצורך הגעה לתוצאה המיטבית עבור העובד.

בתביעות כנגד מעסיקים, אודות לניסיון הרב שצברנו, היחס האישי והמקצועיות חסרת הפשרות – משרדנו יודע איך להוביל תהליך משפטי בצורה אסטרטגית נכונה, לייצג בנאמנות ובמקצועיות ולהביא ללקוח את התוצאה המיטבית עבורו.

• ליווי וייעוץ לפני חתימת חוזה עם המעסיק
• ליווי וייצוג בשימועים ובהליכי פיטורין
• תביעות כנגד מעסיקים בבית הדין לעבודה 

• ראה מאמרים בנושא (לינק לדף המאמרים)
• ראה כתבות בנושא (לינק לדף הכתבות)

פיצוי בשל התעמרות בעבודה – 20,000 שקלים

הצקות בעניין ביצועים מקצועיים, אמירות אישיות מעליבות, התפרצויות זעם, צעקות ואפילו איומים פיזיים. כ-200,000 ישראלים סובלים מדי שנה מהתעמרות בעבודה. כך לפי מחקר שנערך לאחרונה עבור משרד הכלכלה, על ידי פרופ' סיביל היילברון וד"ר יריב איצקוביץ (המכללה האקדמית כנרת). 

התעמרות בעבודה היא מצב של השפלות ויחס פוגעני כלפי עובד מצד ממונים או עמיתים. בשנת 2016 המושג "התעמרות בעבודה" אף קיבל תקדים משפטי בפסק הדין מפורסם בעניינו של מני נפתלי. אב הבית לשעבר של בית ראש הממשלה, שזכה לפיצוי בסך כ-80,000 שקלים בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מהתעמרות בעבודה. 

מאז ועד היום נדונו בבתי הדין לעבודה לא מעט תיקים שעסקו בנושא זה. אולם נכון להיום המבחנים להתעמרות בעבודה מבוססים רק על הפסיקה, בהעדר חוק ספציפי (הצעת חוק עברה בקריאה טרומית אך "נתקעה" במסדרונות הכנסת). 

להלן דוגמה למקרה כאמור שנדון בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סע"ש 56525-12-17), ושמגלם היטב את ההשלכות של התעמרות בעבודה בשני מישורים:

• הזכות להתפטר מבלי לאבד את פיצויי פיטורין. 
• הזכות לתבוע (ולקבל) פיצויים בגין עוגמת נפש. 

מטבחי האימה: "תמונה עגומה של יחס פוגעני"

סיפורנו עוסק בטבח שסבל מקללות והשפלות מצד הממונה הישיר עליו. יחס פוגעני אשר גרם לו בסופו של דבר להתפטר בלית ברירה כעבור כשנה וחצי בלבד. 

"אני אהיה איתך כמו היטלר", "אני אאמלל אותך" ו"לא מגיע לאנשים כמוך משכורת", היו רק חלק מהביטויים שהושלכו כנגד התובע, שרק ביקש להתפרנס בכבוד. הטבח הגיש כנגד המסעדה תביעה לפיצויי פיטורין, פיצויים בגין עוגמת נפש ותשלום זכויות שונות. 

המסעדה טענה בכתב ההגנה שלא הייתה סביבת עבודה פוגענית, אלא יחסים רגילים ואפילו הדדיים. בית הדין בחן את הראיות וקבע כי הצדק עם הטבח. בין השאר על בסיס עדויות עובדים אחרים (לרבות עדי תביעה שהובאו להליך מצד המסעדה). 

"מהראיות התגלתה תמונה עגומה של יחס פוגעני של הממונים כלפי עובדי הנתבעת (המסעדה) שכלל קללות וצעקות", נכתב בפסק הדין, "לא היה מדובר באירוע חד פעמי אלא בדבר שבשגרה". הודגש כי ההנהלה הייתה מודעת לאווירה ששורה במסעדה, אך לא עשתה דבר בכדי לטפל בזה. 

התוצאה: כשהטבח לא היה יכול לסבול יותר את ההצקות וההשפלות, הוא החליט להפסיק את עבודתו ולהתפטר. לכאורה זהו צעד אשר לא מאפשר לו לקבל את פיצויי הפיטורין, וזאת משום שאלו מגיעים רק למי שפוטר (ולא לעובד שהתפטר). 

עם זאת, סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 קובע כי במידה שעובד התפטר מחמת "הרעה מוחשית בתנאי העבודה", או בשל נסיבות אחרות לגביו שיוצרות מצב שבו אי אפשר לדרוש ממנו להמשיך בעבודה, "רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". דהיינו, התפטרות המזכה בפיצויי פיטורין. 

בית הדין לעבודה קבע כי לאור מה שהוכח בפניו, המקרה נכנס בגדרי החוק, והטבח יהיה זכאי למלוא פיצויי הפיטורין. יתרה מזו, הטבח תבע וקיבל גם פיצויים בשל ההתעמרות בעבודה מכוח "עוגמת הנפש" שנגרמה לו. בית הדין פסק לטובתו סכום של 20,000 שקלים בעבור רכיב תביעה זה. 

לסיכום, 

התעמרות בעבודה, הגם שהיא טרם הועלתה עלי חוק, מוכרת היטב על ידי משפט העבודה הישראלי. מקרים של התעמרות בעבודה יכולים להצדיק הן התפטרות בדין מפוטר (התפטרות עם פיצויי פיטורים), והן פיצויים בגין עוגמת נפש. 

עובדים אשר נחשפים להתעמרות קשה בעבודה יכולים לבדוק את זכויותיהם, ומעסיקים אשר שומעים על התעמרות במקום העבודה צריכים לנקוט בצעדים ממשיים בכדי לעצור את התופעה. 

מעסיקים שימו לב. לא רק שהתעמרות בעבודה צריכה להיפסק ולקבל מענה, אלא שהיא גם פוגעת בכם ברמה הכלכלית והתפעולית. מחקרים מראים שעובדים שסובלים מהתעמרות נוטים להעדר יותר בעבודה, חשים בקושי לעמוד במטלות המונחות לפתחם וסובלים מלחצים נפשיים ואישיים. 

הוצאה כפויה של עובד לחופשה ללא תשלום מחייבת תשלום פיצויי פיטורין !

כך קבע פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעניין פיליפוביץ נ' סי.פי.אס מחשבים והנדסה בע"מ משנת 2003.

בפסק דין זה נקבע כי  – "אין זה מתקבל על הדעת כי מעביד "יוציא" עובד לחופשה ללא תשלום שאינה מעוגנת בחוק, בהסכם קיבוצי או בהסכמת העובד, מבלי לקבוע את מועד סיומה של החופשה, כאשר "הוצאה" זו לא תיחשב כניתוק קשרי העבודה."

בית הדין קבע כי הוצאה כפויה של עובד לחופשה ללא תשלום היא למעשה פיטורים של העובד – 

במצב שכזה זכאי העובד להיחשב כ"מפוטר" לצורך קבלת דמי הפיצויים, מכתב סיום העסקה מהמעסיק

וכן לחתום אבטלה בלשכת התעסוקה ולקבל דמי אבטלה.

חשוב לשים לב – אין זה כמו מצב שבו העובד הסכים לחופשה ללא תשלום מסיבותיו שלו, אלא במקרים בהם העובד לא נתן הסכמתו המפורשת להוצאה לחופשה ללא תשלום. לעיתים, ובעיקר בתקופה האחרונה שבה אנו עדים להשבתת המשק עקב התפשטות נגיף הקורונה, לפעמים בחישוב "סיכון-סיכוי" של העובד הוא דווקא ירצה לצאת לחופשה שכזו וכן לשמר את הזכות לחזור למקום העבודה.

במקרה כזה – שבו ההוצאה לחופשה ללא תשלום היא בהסכמת העובד – חשוב לדעת !

1. על המעסיק לציין בטופס ההוצאה לחל"ת את תאריך התחלת החל"ת ואת תאריך הסיום שלו – במפורש.

    הוצאה לחל"ת ללא תאריך סיום מוגדר – כמוה כפיטורי העובד!

2. בסיום החל"ת – המעסיק חייב להחזיר את העובד לעבודתו הרגילה כפי שהייתה לפני החל"ת וגם למשכורתו שהייתה לפני החל"ת.

    אם המעסיק לא פעל כך – הרי שמדובר בהרעת תנאים המזכה את העובד להתפטר בדין מפוטר ולקבל את כל זכויותיו כאילו פוטר!

3. בימים רגילים (טרום משבר הקורונה) חל"ת לא היה מזכה את העובד באפשרות לחתום בלשכה ולקבל דמי אבטלה – בשל המצב המיוחד, 

    אישרה הממשלה הסדר מיוחד שלפיו מי שהוצא לחל"ת (בהסכמה כמובן!) יהיה זכאי לדמי אבטלה בתקופת החל"ת. 

    אך זהו הסדר מיוחד לתקופת המשבר הנוכחי ולא הכלל בנוגע לחל"ת בימים רגילים!

לכן – לפני שאתם חותמים, לפני שאתם מסכימים, לפני שאתם מקבלים החלטות הרות גורל בנוגע לקריירה שלכם – תרימו טלפון ותתייעצו !

רוצים לדעת יותר? צרו קשר ונתאם לפגישה על כוס קפה במשרדי

052-4246066