חזקת הגיל הרך היא לא הכל: משמורת משותפת על פעוט בן שנתיים
חזקת הגיל הרך היא מהמושגים הידועים (והנפיצים) ביותר בתיקי משמורת. מדובר בחזקה שקובעת שכאשר הורים לילדים מתחת לגיל 6 מחליטים להתגרש או להיפרד, יש לקבוע את האם בתור ההורה המשמורן. זאת כל אימת שאין "סיבות מיוחדות" שצריכות להביא להחלטה אחרת (כמו מצב בו האם איננה כשירה לגדל את ילדיה חרף גילם).
חזקת הגיל הרך איננה עניין תפיסתי או פרשנות פסיקתית. מדובר בהוראה עלי חוק המופיעה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962.
סעיף אשר קובע שבמידה שההורים לא מצליחים להסכים ביניהם על הסדרי המשמורת על ילדיהם, בית המשפט רשאי לקבוע את הדברים בהתאם לטובת הקטין, "ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת" (לשון החוק).
חזקה ניתנת לסתירה
חזקת הגיל הרך ניתנת לסתירה והיא איננה השיקול היחיד בתיקי משמורת של ילדים מתחת לגיל 6. במקרה שיתואר להלן (תלה"מ 29666-04-19) תוכלו לראות כיצד החזקה אינה חזות הכל, גם כאשר האם הינה בעלת מסוגלות הורית מצוינת, ולכאורה לא צריכה להיות בעיה להעניק לה את המשמורת (שכן אין "סיבות מיוחדות להורות אחרת" כפי שמגדירה לשון החוק).
מדובר בפסק דין בעניינם של שני הורים צעירים לילד בן שנתיים בלבד. בעוד שהאם טענה כי היא זכאית להיות המשמורנית היחידה מתוקף חזקת הגיל הרך, האב ביקש משמורת משותפת. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, אשר בחן את התיק, מתח ביקורת על התנהלותה של האם. למרות שנקבע כי היא אמא טובה לקטין, הדואגת ומטפלת בו, הוחלט לקבל את תביעתו של האב למשמורת משותפת.
בית המשפט קבע כי למרות שלא נטען בפניו שהאם נעדרת מסוגלות הורות, ולמרות ששירותי הרווחה היו סבורים בחוות דעתם שהיא מטפלת היטב בילד ודואגת לצרכיו, ישנו נושא שהיא לא הצליחה להתמודד עמו כראוי – הבנת החשיבות של הקשר הבריא בין הילד לאביו.
"האם אינה מסוגלת לראות את טובת הקטין בצורך ובהכרח לקשר מעמיק עם אביו, קשר תומך, קשר לו זקוק קטין עם כל אחד מיחידי הוריו", נכתב בפסק הדין, ונאמר כי במצב דברים זה, "עלולה להיווצר סתירה לחזקת הגיל הרך".
בית המשפט קבע כי לאור גישתה של האם, אם היא תהיה אם משמורנית, עלול להיווצר ניכור הורי. כלומר, מצב שבו הילד מפתח ניכור לאחד מהוריו בעקבות "הסתה" מצד ההורה השני.
בפסק הדין נקבע כי סממנים לניכור הורי נמצאו בכך שהאם מסרבת לאפשר לאב כל קשר עם הקטין שלא בפיקוחה, מסכימה רק לקשר מצומצם ביותר, מטיחה בבן זוגה לשעבר האשמות שווא, ואף הפרה החלטות קודמות שניתנו על ידי בית המשפט. בסופו של היום נקבע כי למרות שמדובר בילד צעיר ביותר, בן שנתיים בלבד, המשמורת עליו תהיה משותפת.
לסיכום,
לאורך השנים נשמעה לא מעט ביקורת על חזקת הגיל הרך, וביתר שאת בתקופה האחרונה. רבים סבורים שאבות ראויים להיות הורים משמורנים \גם של ילדיהם הקטנים ביותר, ואין מקום להיכנע לסטריאוטיפים מיושנים.
מכיוון שעד לאחרונה הפסיקה הייתה די נחרצת בכך שסתירת חזקת הגיל הרך תעשה רק בהצגת ראיות "כבדות משקל", נוצר מצב שהחזקה הפכה לברירת מחדל ב-99% מתיקי המשמורת הנוגעים לקטני קטינים. במסגרת הביקורת מונו וועדות מקצועיות ואף הוגשו הצעות חוק שעשו כותרות ויצרו שיח ציבורי (אך טרם הבשילו לכדי חקיקה של ממש).
מעבר לכל הניסיונות הללו, כפי שניתן ללמוד מפסק הדין הנ"ל, חזקת הגיל הרך איננה סוף פסוק. אבות לילדים המתגרשים או נפרדים מבנות זוגם יכולים בהחלט להיאבק על זכותם למשמורת.