Posts in category: עורך דין דיני משפחה

סוגי המזונות

בישראל ישנם מספר סוגי מזונות, כאשר לכל אחד מהם ישנו חיוב חוקי שונה וכללי החישוב שלהם שונים. אלו הם  2 סוגי המזונות הנפוצים ביותר:

• מזונות אישה 

משולמים לאישה על ידי בעלה, עוד בטרם ניתן הגט אך לאחר שהצדדים נפרדו. מזונות אלו נקבעים על פי דרישת האישה לרוב, בהתאם לנסיבות החיים ולאורח החיים, כמו גם בהתאם ליכולות הכלכליות ולצרכים של האישה. 

בפרקטיקה נהוג להגיש בקשה לפסיקת מזונות אלו יחד עם פתיחת הליך הגירושין, לאחר הפרידה בפועל. תכלית המזונות במקרה זה היא לאפשר יכולת קיום לאישה עד לקבלת חלקה ברכוש המשותף במסגרת איזון המשאבים.

על פי הדין היהודי, תוקף החיוב במזונות אישה הוא עד מתן הגט. אולם ישנם מקרים בהם יינתן פטור ממזונות אישה לבעל כאקט עונשי כלפיי אישה, למשל בשל מעשה בגידה של האישה בבעלה. 

מנגד, ישנם מקרים בהם מזונות אישה ישולמו לאישה גם לאחר מתן הגט ועד לביצוע חלוקת הרכוש בפועל במסגרת הליך שנקרא "איזון משאבים". כך נקבע בשנים האחרונות על ידי בית המשפט העליון, בפסיקה מיוחדת, חדשנית ולא סטנדרטית, שניתנה על ידי כב' השופטת דפנה ברק ארז. כאשר התכלית שבבסיס פסיקה זו הינה כאמור דאגה לפרנסת האישה בזמן ההליך ועד שתקבל את חלקה ברכוש המשותף.

באשר לגובה החיוב במזונות, באופן כללי, האישה זכאית לרמת החיים אליה הורגלה על ידי הבעל, לפני שהחל הסכסוך ביניהם. אולם חובת הבעל לזון את אשתו איננה מוחלטת ונתונה לשיקול בתי המשפט בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל זוג וזוג. 

מזונות ילדים 

החיוב החוקי והמוסרי של מזונות אלה מגיע מהחובה של כל הורה בתשלום מזונות ילדיו הקטינים, כאשר הדין מפריד בין הורים ששני בני הזוג יהודים לבין הורים שרק אחד מבני הזוג יהודים והליכים אלו מתנהלים בצורה שונה אחד מהשני. 

הכלל הוא – כל הורה חייב לזון ולפרנס את ילדיו, לדאוג לצרכיהם, צרכי חינוך וחוגים, צרכי מדור (מגורים), רפואה, צרכי יום יום (לבוש, משחקים, העשרה ועוד) וכד'. 

כאשר מדובר במקרה בו הורי הילדים הם יהודים משני הצדדים, המקור לחיוב האב במזונות ילדיו הוא בהלכה היהודית. בהלכה היהודית נקבע כי מכוח דין תורה האב יהודי חייב חובה מוחלטת לזון את ילדיו הקטינים היהודיים, וזאת כדי לספק צרכיהם היומיומיים עד שיגיעו לגיל 6, אך עם השנים פעלה הרבנות הראשית לישראל להרחיב את  תקופת תשלום המזונות על האב עד שיגיעו הילדים לגיל 15, מתוך הבנה כי הצורך והחובה כלפיי הילדים אינו מסתיים בגיל כה צעיר ויש לדאוג לצרכי הילדים גם אחרי גיל 6 (שזהו למעשה גיל גן חובה).

מעבר לגיל 15 – המזונות שייפסקו יהיו מזונות  "מדין צדקה" כאשר חיוב זה יסתיים בהגיע הילדים לגיל 18, ובמקרים מסוימים אף יפסקו מזונות (כלשהם) לילדים עד לאחר גיל צבא ובמצב שכזה יהיו המזונות מופחתים אף יותר, אם בכלל.

מזונות ילדים הינם נגזרת של צרכים אלו והחישוב נעשה על ידי נוסחאות קיימות וכן על פי הצרכים והחיוב נקבע על פי שקלול של השניים. 

הסמכות לקבוע תשלום מזונות אישה ומזונות ילדים

בעבר, הסמכות המוחלטת לקבוע מזונות ילדים היה נתון כמעט בצורה מוחלטת בידי בית המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים לא היו דנים בכך כמעט בכלל, אלא בהסכמה.

בשנים האחרונות, בעקבות שורה של פסקי דין חשובים, נקבע כי בתי הדין הרבניים כן יוכלו לדון בענייני מזונות ילדים – למעשה פסיקות אלו הגבירו את החשיבות של המושג "מירוץ הסמכויות" ואת החשיבות לנקוט בהליכים בצורה אסטרטגית נכונה ומחושבת, לצורך הגעה למיטב התוצאה בעניין זה. 

סוגי מזונות נוספים ופחות נפוצים

בשל העובדה כי היום ישנם סוגי יחסים נוספים, כגון "ידועים בציבור" או "נישואים חד מיניים" או "הורות משותפת" התפתחה בפסיקה גם פרקטיקה של איזון משאבים ותשלומי מזונות שאינם יציר ההלכה היהודית ועקרונותיה אינם נשאבים מממנה אלה מן החוק האזרחי. 

גם במקרים כאלו, ניתן לעיתים ובהתקיים התנאים המתאימים לתבוע או להיתבע בגין תשלומי מזונות בן/בת הזוג וגם תשלומי ילדים לילדים המשותפים.

כמובן שבמקרים אלו, בשל העובדה שהם חדשים יחסית לעולם המשפט, יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ולנתח בהתאם לרוח הפסיקה והחקיקה הרלוונטיים למקרה.

האם אישה שמקללת את בעלה עלולה להפסיד את הכתובה?

הכתובה עליה חותם החתן ביום חופתו איננה טקסט סימבולי בלבד, וגם בישראל 2020 מדובר במסמך משפטי פר אקסלנס. זאת למרות שידוע שגברים רבים, תחת "האופוריה" האופפת את יום חתונתם, מפריזים בסכומים גבוהים בכתובה אותה הם מעניקים לכלה המיועדת. 

במידה שבני הזוג לא יצליחו לשמר את חיי הנישואין ויפנו לפרידה, הכתובה יכולה למצוא את עצמה כחלק בלתי נפרד מהליך הגירושין. בשנים האחרונות אנו רואים אף התגברות מצד נשים הפונות לבתי הדין הרבניים בבקשה לפסוק להן את כתובתן, וכפועל יוצא מכך הפסיקות וההלכות בנושא מתרחבות תדיר. לא אחת, בתי הדין הרבניים מחייבים את הגברים לשאת בתשלום הכתובה, כולה או מקצתה, ולעתים קרובות עסקינן בסכומים נכבדים. 

תשלום כתובה בסך 35,000 דולרים

הנה לדוגמה מקרה שנדון לאחרונה בפני בית הדין הרבני בתל אביב, ובמסגרתו הבעל חויב בתשלום כתובת האישה בסך של למעלה מ-120,000 שקלים, אחרי נשואים של קצת יותר משנה, וגם זאת אחרי שהוחלט "לוותר" לו על 33% מהסכום אליו התחייב בחופה. 

בני הזוג ניהלו כאמור חיי נישואין קצרים ביותר שהיו מלווים בריבים רבים, ובאירוע מכונן בבית הוריה של האישה, שלאחריו עזב הבעל את הבית ולא שב. כעבור זמן קצר פתח הבעל בהליך גירושין, ואילו האישה הגישה תביעת שלום בית. מכאן החל תהליך בן שנה של התדיינות בערכאות, כולל הפניה לייעוץ נישואין שלא צלח. בסופו של דבר הצדדים הסדירו את גירושיהם, תוך שהם מותירים את הכתובה שבמחלוקת להכרעת בית הדין הרבני. 

האישה טענה כי היא זכאית לכתובתה מכיוון שהגירושין נעשו ביוזמת האיש, בעוד היא הייתה מעוניינת בשלום בית. הגבר טען כי לא הייתה לו ברירה אלא להתגרש. הוא תיאר מסכת של התקפי זעם שהיו מלווים באלימות מילולית ואף הגיעו לכדי אלימות פיזית של ממש. לחיזוק טענותיו האיש הניח בפני בית המשפט מסמך מיחידת הסיוע בו האישה הודתה במעשים המיוחסים לה. 

האישה הציגה לא מעט טענות משלה. ראשית, בכל הנוגע למסמך מיחידת הסיוע, היא העידה כי "הודתה" רק בגלל שאימו של בעלה לשעבר ביקשה ממנה לעשות כן למען "שלום בית", וכי התברר לה בדיעבד שהיה זה תרגיל ותו לא. כך גם האישה הגישה מכתבי אהבה שלדבריה לא היו נשלחים למישהי "שמקללת ומשפילה את בעלה". היא טענה כי לא מבינה עד היום מדוע הגבר רצה להתגרש, והעריכה כי הייתה זו החלטה שהתקבלה אצלו "מחוסר בשלות". 

האם קללות הן עילה להפסד כתובה?

מבחינת המסגרת המשפטית, אישה זכאית לכתובתה כאשר היא מעוניינת בשלום בית ואילו בעלה מבקש להתגרש. במרכז ההליך עמדה השאלה, האם הקללות שהטיחה האישה בבעלה מהוות עילה לשלילת זכות זו. מבלי להיכנס לנבכי ההסבר מתוך המשפט העברי, נדגיש כי אחד השיקולים לגבי משקל הקללה הוא האם ניתנה התראה. 

בשולחן ערוך נכתב כי שלילת כתובה מאישה מקללת תיעשה רק אם יוכח שהאישה קיבלה התראה ברורה. ההתראה הזו לא חייבת להיעשות על ידי בית דין, ויכולה להיות גם התראה של הבעל בפני עדים. על פי רוב, אין צורך בהתניה (אם תמשיכי לקלל.. אזי תאבדי את כתובתך), ודי בזה שהבעל דורש מאשתו שתפסיק לקללו.  

לפי המשפט העברי, יש לבדוק גם מדוע נאמרו הקללות. ככל שהגורם להתפרצות הזעם הוא הבעל בעצמו, הרי שהאישה לא תפסיד את כתובתה רק בגין התנהגותה. 

35,000 דולרים ישולמו לאישה

בית הדין הרבני בחן את הנסיבות שהוצגו בפניו וקבע כי חיוב הכתובה במקומו. בית הדין דחה את "ההודאה" של האישה בנוגע למסמך שהוצג על ידי הבעל מיחידת הסיוע, וזאת משום שהאישה חזרה בה והציגה את המקרה בתור "אמתלא". 

כך גם נקבע כי לא הייתה "התראה" לגבי ההשלכות אפשריות של הקללות על הכתובה. "לא הייתה התראה, ואף אם הייתה, לא נתברר אם אכן יצאו הדברים ממנו או ממנה", נכתב בפסק הדין, "אדרבה: האישה הייתה מוכנה לתקן, להשלים ולשפר את הליכותיה ולהתאימן לנישואין – מה שלא ניתן לומר במקרה זה על האיש". נוכח ספקות שעדיין נותרו באוויר לגבי הגורם לגירושין, בית הדין ראה לנכון להגיע לפשרה עם הפחתת 33% מסכום הכתובה. 

חזקת הגיל הרך היא לא הכל: משמורת משותפת על פעוט בן שנתיים

חזקת הגיל הרך היא מהמושגים הידועים (והנפיצים) ביותר בתיקי משמורת. מדובר בחזקה שקובעת שכאשר הורים לילדים מתחת לגיל 6 מחליטים להתגרש או להיפרד, יש לקבוע את האם בתור ההורה המשמורן. זאת כל אימת שאין "סיבות מיוחדות" שצריכות להביא להחלטה אחרת (כמו מצב בו האם איננה כשירה לגדל את ילדיה חרף גילם). 

חזקת הגיל הרך איננה עניין תפיסתי או פרשנות פסיקתית. מדובר בהוראה עלי חוק המופיעה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. 

סעיף אשר קובע שבמידה שההורים לא מצליחים להסכים ביניהם על הסדרי המשמורת על ילדיהם, בית המשפט רשאי לקבוע את הדברים בהתאם לטובת הקטין, "ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת" (לשון החוק). 

חזקה ניתנת לסתירה

חזקת הגיל הרך ניתנת לסתירה והיא איננה השיקול היחיד בתיקי משמורת של ילדים מתחת לגיל 6. במקרה שיתואר להלן (תלה"מ 29666-04-19) תוכלו לראות כיצד החזקה אינה חזות הכל, גם כאשר האם הינה בעלת מסוגלות הורית מצוינת, ולכאורה לא צריכה להיות בעיה להעניק לה את המשמורת (שכן אין "סיבות מיוחדות להורות אחרת" כפי שמגדירה לשון החוק). 

מדובר בפסק דין בעניינם של שני הורים צעירים לילד בן שנתיים בלבד. בעוד שהאם טענה כי היא זכאית להיות המשמורנית היחידה מתוקף חזקת הגיל הרך, האב ביקש משמורת משותפת. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, אשר בחן את התיק, מתח ביקורת על התנהלותה של האם. למרות שנקבע כי היא אמא טובה לקטין, הדואגת ומטפלת בו, הוחלט לקבל את תביעתו של האב למשמורת משותפת. 

בית המשפט קבע כי למרות שלא נטען בפניו שהאם נעדרת מסוגלות הורות, ולמרות ששירותי הרווחה היו סבורים בחוות דעתם שהיא מטפלת היטב בילד ודואגת לצרכיו, ישנו נושא שהיא לא הצליחה להתמודד עמו כראוי – הבנת החשיבות של הקשר הבריא בין הילד לאביו. 

"האם אינה מסוגלת לראות את טובת הקטין בצורך ובהכרח לקשר מעמיק עם אביו, קשר תומך, קשר לו זקוק קטין עם כל אחד מיחידי הוריו", נכתב בפסק הדין, ונאמר כי במצב דברים זה, "עלולה להיווצר סתירה לחזקת הגיל הרך". 

בית המשפט קבע כי לאור גישתה של האם, אם היא תהיה אם משמורנית, עלול להיווצר ניכור הורי. כלומר, מצב שבו הילד מפתח ניכור לאחד מהוריו בעקבות "הסתה" מצד ההורה השני. 

בפסק הדין נקבע כי סממנים לניכור הורי נמצאו בכך שהאם מסרבת לאפשר לאב כל קשר עם הקטין שלא בפיקוחה, מסכימה רק לקשר מצומצם ביותר, מטיחה בבן זוגה לשעבר האשמות שווא, ואף הפרה החלטות קודמות שניתנו על ידי בית המשפט. בסופו של היום נקבע כי למרות שמדובר בילד צעיר ביותר, בן שנתיים בלבד, המשמורת עליו תהיה משותפת. 

לסיכום, 

לאורך השנים נשמעה לא מעט ביקורת על חזקת הגיל הרך, וביתר שאת בתקופה האחרונה. רבים סבורים שאבות ראויים להיות הורים משמורנים \גם של ילדיהם הקטנים ביותר, ואין מקום להיכנע לסטריאוטיפים מיושנים. 

מכיוון שעד לאחרונה הפסיקה הייתה די נחרצת בכך שסתירת חזקת הגיל הרך תעשה רק בהצגת ראיות "כבדות משקל", נוצר מצב שהחזקה הפכה לברירת מחדל ב-99% מתיקי המשמורת הנוגעים לקטני קטינים. במסגרת הביקורת מונו וועדות מקצועיות ואף הוגשו הצעות חוק שעשו כותרות ויצרו שיח ציבורי (אך טרם הבשילו לכדי חקיקה של ממש). 

מעבר לכל הניסיונות הללו, כפי שניתן ללמוד מפסק הדין הנ"ל, חזקת הגיל הרך איננה סוף פסוק. אבות לילדים המתגרשים או נפרדים מבנות זוגם יכולים בהחלט להיאבק על זכותם למשמורת.  

הוצאות משפט גבוהות בגלל בקשת סרק לצו הגנה

אלימות במשפחה הינה תופעה אשר יש להוקיעה בכל פה. על פי נתוני משטרת ישראל, היקף ההליכים הפתוחים הנוגעים לאלימות פיסית ואיומים במשפחה עומד על כ-18,000 תיקים. 

על מנת להתמודד עם "מכת המדינה" הזו, המחוקק נתן בידי הנפגעים כלים משפטיים שיוכלו להגן עליהם. אחד המרכזיים שבהם הוא בקשה לצו הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991. 

אולם מה קורה כאשר בקשה לצו הגנה מוגשת מטעמים זרים? למשל, רצון לזכות ב"נקודת פתיחה" טובה בהליך הגירושין או מחמת כעס ונקמה? ובכן, בית המשפט, למרות שהוא נוקט בגישה מחמירה ביותר בנושאים הנוגעים לאלימות במשפחה, איננו "חותמת גומי". עד כדי כך שהמבקש או המבקשת עלולים לשאת בסנקציות שונות.  

דוגמה ניתן לראות בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (ה"ט 20-08-34579 פלונית נ' פלוני). לא רק שהבקשה לצו הגנה נדחתה, אלא שהוטלו על האישה הוצאות משפט בגובה של כ-7,000 שקלים. 

בקשה ללא ראיות מלבד עדות האישה 

לאורך כל הדרך בית המשפט לא נתן אמון בגרסתה של האישה, אשר הסתמכה אך ורק על עדותה, וללא כל בדל ראיה נוסף. אמנם ניתן לקבל בקשה לצו הגנה על בסיס "עדות יחידה", אך הדבר חייב להיעשות עם הנמקה ברורה (סעיף 54 לפקודת הראיות). 

הנמקה ראויה לא נמצאה. להפך, אמינותה של האישה רק "התדרדרה" ככל שההליך המשפטי התקדם. היא טענה למשל לשני אירועים של אלימות פיסית כלפיה, אך הדברים הופיעו לראשונה בהליך המשפטי ולא בתלונה למשטרה שהוגשה לפני התביעה. האישה גם לא הביאה לעדות את הילדים שהיו לטענתה נוכחים באירוע, ולא הציגה הקלטה של המקרה שהייתה לה לדבריה. 

גרסתה נחלשה מאד שכן הלכה פסוקה היא שאם בעל דין לא מציג ראיה או מזמן עד, שיכולים היו לחזק את טענותיו, הדבר מעיד שכנראה העדים/הראיות היו עלולים להזיק לו. בנוסף הגבר טען בתצהירו שהוא לא נקט באלימות פיסית כלפי אשתו, אך חרף כך הוא לא נחקר על גרסה זו (ועל כן ההכחשה בתצהיר הפכה ל"מידע חלוט"). 

סנקציות בעקבות בקשת סרק

בית המשפט דחה את הבקשה, ומיד לאחר מכן המשיך בצעד נוסף וקבע כי ההליך נולד מטעמים זרים ובחוסר תום לב. ביקורת קשה נמתחה על האישה, ובפסק הדין נכתב כי "אין לאפשר שימוש בצו הגנה להשגת מטרות זרות לאלה המונחות ביסודות החוק. מתן צו הגנה הינו אמצעי דרסטי וחריף ויש להרתיע מתדיינים בל ישתמשו בכלי זה שלא לצורך" (ההדגשה לא במקור). 

בית המשפט הזכיר לאישה את סעיף 11 לחוק למניעת אלימות במשפחה, שקובע כי במידה שבקשה לצו הגנה נדחית משום שהיא קנטרנית, ניתן להטיל סנקציות על המבקש/ת כגון:

1. הוצאות לטובת המדינה ולטובת הצד שנפגע. 
2. פיצוי נאות למי שנפגע מהגשת הבקשה. 

בית המשפט קבע כי לאור התנהלותה של האישה, ובשל העובדה שהוא סבור כי מדובר בבקשת שווא, היא תשלם לבעלה הוצאות משפט בסך 7,000 שקלים. 

לסיכום, 

החוק למניעת אלימות במשפחה נועד להגן על מי שסובל מאלימות בתוך ביתו ומצד הקרובים אליו ביותר. על מנת לסייע בידי הנפגעים, הליכים רבים מכוח החוק מאפשרים נקיטה בצעדים מהירים, זולים, יעילים ופשוטים. 

על כן, כאשר ההליכים הללו מנוצלים לרעה, אין מדובר בעניין של מה בכך. ייתכן שהאישה במקרה הנ"ל אף יצאה "בזול". ידועים פסקי דין בהם נשים חויבו בסכומים גבוהים בהרבה. בית המשפט בפסק הדין הנוכחי נתן אפילו דוגמה לבקשת סרק שהובילה להוצאות המשפט ופיצוי בסך 30,000 שקלים.