בספטמבר 2019 נכנס לתוקפו חוק שאמור לחולל מהפכה באחד התחומים המורכבים בנוף הכלכלי בישראל – חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, הידוע גם בכינויו "חוק חדלות פירעון החדש".
החוק נועד להחליף חקיקה מנדטורית עתיקת יומין שנקבעה לפני כ-80 שנה, ומעמיד את האינטרס של שיקום החייב במרכז התחום של חדלות הפירעון. זאת לצד שורה של כלים אפקטיביים שעשויים לעזור בהגדלת הסכומים שייפרעו לנושים. החוק משרטט שורה של שינויים כגון:
- אינטרס השיקום – הצבת אינטרס השיקום של החייב בראש סדר העדיפויות בהליכי חדלות פירעון.
- 4 שנים להפטר – הגבלת תקופת חדלות פירעון ליחיד וקביעת גבול של 4 שנים לקבלת פטור מחובות.
- שינוי בסדר חלוקת הכספים בין הנושים – 25% מהכספים בשעבוד צף לנושים כלליים והפחתת דין הקדימה של המדינה בנכסי החייב.
- אחריות נושאי משרה – אפשרות להטיל אחריות על נושאי משרה בגין אי צמצום הליכי חדלות פירעון.
- הערכאות – חובות עד 150,000 ינוהלו על ידי ההוצאה לפועל, וחובות גבוהים מכל בערכאות בתי משפט שלום.
חוק חדלות פירעון החדש קובע הגבלה של 4 שנים לתהליך השיקום של החייב שייקרא מעתה "היחיד". בשנה הראשונה ניתן ליחיד צו תשלומים זמניים, ממונה נאמן ונבחן מצבו הכלכלי. הנאמן עורך בירורים ומגיש את המלצותיו, והיחיד מחויב בשקיפות מלאה לגבי ההתנהלות הכלכלית שלו.
בתום השנה הראשונה מתקיים דיון בפני בית משפט שלום שבו ייקבע צו תשלומים לשלוש שנים (36 חודשים) והוראות למימוש נכסי היחיד. בסיום תקופה זו החייב יופטר מיתרת החובות ויוכל לפתוח דרך כלכלית חדשה.
"לשבור את המעגל"
החוק מציב הקלות משמעותיות בתנאי הכניסה להליכי חדלות פירעון, ומטיל מגבלות על יכולת הגבייה של הנושים. זאת מתוך גישה חברתית מובהקת לפיה אין להטיל קלון על חייבים אלא להפך. ככל שיותר ויותר חייבים ישובו לשוק העבודה, כך יפחת מספרם של אלה שאינם מצליחים "לשבור את המעגל", וכפועל יוצא מכך נופלים כנטל על החברה (וכמובן על חבריהם ובני משפחתם).
התפיסה המרכזית היא שהתדרדרות לחובות איננה בהכרח נובעת מביצוע מעשי מרמה אלא יכולה להיגרם כתוצאה מפעילות שגויה בתום לב. בד בבד יודגש כי החוק מעניק סמכויות לנקיטה באמצעים כנגד מי שינצל אותו לרעה, ינהג בחוסר תום לב או במרמה (כולל חקירות פליליות שיבוצעו על ידי כונס הנכסים הרשמי).
שעבוד צף ומו"מ מוגן להסדרי חוב
במקביל לצורך בשיקום החייב, החוק מתייחס להגדלת שיעור הסכום אשר ייפרע לנושים. לדוגמה, העברת 25% מהנכסים המשועבדים של החייב ב"שעבוד צף" (שעבוד שאינו על נכס ספציפי) לטובת הנושים הכלליים. בעיקר לשם הגדלת החלק של הנושים הרגילים וביניהם אנשים פרטיים, ספקים וכדומה.
הרפורמה נוגעת לשיקום חברות ויוצרת תשתית לקידום הסדרי חוב עוד בשלבים מוקדמים של היווצרות הקשיים הכלכליים. בין היתר על ידי קביעת "משא ומתן מוגן" שישמש בתור סביבה בטוחה לקידום יעיל ומהיר של הסדרי חוב (ייתכן שיהיה בכך לצמצם את תופעת התספורות).
חלק נכבד מההליכים יועברו לכונס הנכסים הרשמי ולמערכת ההוצאה לפועל, חלף ניהולם בבתי המשפט. כולל הליכים של חדלות פירעון ליחידים במערכות מנהליות המקצרות את לוחות הזמנים ועשויות להפחית את נטל הבירוקרטיה.
נקבע למשל כי יחידים אשר חובותיהם אינם גבוהים מ-150,000 יהיו תחת אחריות רשות האכיפה והגבייה. במידה שהחוב הינו מעל 150,000 שקלים, החייב-היחיד יהיה תחת אחריות הכנ"ר (שייקרא מעתה "הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי) והאפוטרופוס הכללי.
עורכי דין יוסמכו על ידי כונסת הנכסים הרשמית ויהיו בעלי סמכות לקבל החלטות הנוגעות לחייבים יחידים. הממונה על הליכי חדלות פירעון יהיה אחראי על ניהול מרבית ההליכים של היחיד, וצו השיקום הכלכלי יינתן בבית משפט שלום. אם הבקשה תדרוש קבלת הכרעות הנוגעות לזכויותיהם של צדדים שלישיים (כמו מימוש דירת מגורים), הדבר יהיה תחת סמכותם של בתי משפט שלום.
מחלקה עצמאית עם סמכות לחקירות פליליות
חקיקת חוק חדלות פירעון החדש הובילה להקמתה של מחלקת חקירות חדשה תחת כונס הנכסים הרשמי. המחלקה הפכה לעצמאית ומחזיקה בסמכויות שמגיעות עד כדי קיום חקירות פליליות. כולל חקירה פלילית של חייבים שניתנו נגדם צווי כינוס במטרה להתחקות אחר הוצאותיהם, הכנסותיהם, נכסיהם וחובותיהם (בדומה לסמכויות גופים אחרים כמו רשות המסים או משטרת ישראל).
אחת המטרות המרכזיות של המחלקה העצמאית הינה לספק מענה למצבים בהם קיים חשש בדבר הברחת נכסי חייבים לקרובי משפחה וחברים. כלומר, "פושטי רגל" שמציגים תמונה אחת בפני הרשויות, אך ממשיכים לנהל רמת חיים גבוהה. סמכויותיו הפליליות של כונס הנכסים הרשמי נועדו אפוא להתמודד עם סיטואציות אלה ולמנוע את הישנותן. לשם כך גויסו למחלקה עורכי דין, כלכלנים ורואי חשבון, הנמצאים תחת הכוונה והדרכה של מנהל המחלקה.
החוק החדש קובע גם כי נושאי משרה בחברות (כדוגמת דירקטורים ומנכ"לים) יכולים למצוא עצמם נושאים באחריות אישית לאי צמצום חדלות הפירעון. במאמר מוסגר נציין כי יש מי שרואה בכך הרחבה גדולה מדי של חובות הנאמנות והזהירות החלות על נושאי משרה מכוח דיני התאגידים, וכן קרקע פורייה לניהול מתגונן (הנובע לא רק מתוך שיקולים עסקיים קונקרטיים).
